<h1>פסקי הרי"ד — ב"ק</h1>
<h2>דף ט.</h2>
[ב"ק ס"ח ע"ב] א"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו.
<h2>דף טו:</h2>
[ב"ק ע"ט ע"ב] מתני'. אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישר' כול'. פי' אין מגדלין בהמה דקה בארץ יש' מפני שרועות בשדות ומחריבות ארץ יש', אבל בסוריא היא ארם צובה שכיבש דוד וכיבוש יחיד שכיבש דוד לעצמו ולא לחלק לכל יש' כמו שעשה יהושע, לאו שמיה כיבוש והויא כחוצה לארץ, ובחו' לארץ מותר לגדל דלא חיישי' ליישובה ואם יפסידו שדות אחרים ישלמו. אין מגדלין תרנגולין בירושלים אפי' יש' מפני היזק קדשים שאוכלין שם קדשים קלים ודרך תרנגולין לנקר באשפות ושמא יביאו כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשי'. לא יגדל חזירים כדמפרש לקמ'. לא יגדל את הכלב מפני שנושך ומנבח ואשה מפלת מיראתו. אין פורשין נשבין ליונים, מצודות ורשתות אלא אם כן רחוק מן היישוב שלשי' ריס שהן ארבעה מילין, שכל מיל הוא שבעה ריס ומחצה [יומא ס"ז ע"א].
<h2>דף כה:</h2>
[ב"ק ע"ג ע"ב] לימא כתנאי היו מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח כול', עד אלא הכא בתוך כדי דיבור קמיפלגי, דרבנן סברי תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי, ור' יוסי סבר כדיבור דמי, וסבר ר' יוסי תוך כדי דיבור כדיבור דמי, והתנן [תמורה כ"ה ע"ב] הרי זו תמורת עולה תמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר, א"ר יוסי אם לכן נתכוין מתחילה אע"פ שאי איפשר לקרוא שני שמות כאחת דבריו קיימין. אבל משאמר תמורת עולה נמלך ואמ' תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה, והוינן בה נמלך פשיטא, ואמ' רב פפא נמלך בתוך כדי דיבור קאמרי', אמרי תרי תוך כדי דיבור הוו חד כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך ר', וחד כדי שאלת הרב לתלמיד, כי לית ליה לר' יוסי כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך ר' דנפיש, כדי שאלת הרב לתלמיד שלום עליך אית ליה. וקשיא לי דהכא אמרי' דאפי' ר' יוסי דסבר תוך כדי דיבור כדיבור דמי דוקא כדי שאלת הרב לתלמיד אבל כדי שאלת תלמיד לרב לית ליה, ובפ' קמ' דמכות [ו' ע"א] אמרי' א"ל רב אחא מדפתי לרבינא מיכדי תוך כדי דיבור היכי דמי כדי שאלת תלמיד לרב מאה טובא הוו, ובפ' מי שאמר הריני נזיר תנן [נזיר כ' ע"ב] מי שאמ' הריני נזיר ושמע חברו ואמ' ואני ואני כולן נזירין, ואמרי' עלה בגמ' יתיב ריש לקיש קמיה דר' יהודה נשיאה ויתיב וקאמ' והוא שהתפישו כולן בתוך כדי דיבור, וכמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום, וכמה כדי שאלת שלום כדי שאלת תלמיד לרב, תניא נמי הכי כמה תוך כדי דיבור כדי שאלת שלום, וכמה כדי שאלת שלום כדי שאלת תלמיד לרב, אלמ' אפי' כדי שאלת תלמיד לרב אמרי' תוך כדי דיבור כדיבור דמי, ואע"ג דר' יוסי לא סבר הכי אין הלכה כר' יוסי, ומיהו קשיא לי דהא רבנן אפי' כדי שאלת הרב לתלמיד לית להו ואנן כמאן קימ' לן דאפי' כדי שאלת תלמיד לרב אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי, ובפ' יש נוחלין [ב"ב קכ"ט ע"ב] אמרי' והילכת' תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מע"ז וקידושין. פי' השוחט בהמה לע"ז ובתוך כדי דיבור חזר בו לא מהניא ביה חזרה והיה תקרובת ע"ז שהיא אסורה בהנאה, והמקדש את האשה ובתוך כדי דיבור חזר בו אין חזרתו חזרה ומקודשת היא, ובפ' בתרא דנדרים [פ"ז ע"א] אמרי' והילכת' תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש.
<h2>דף כח:</h2>
[ב"ק מ' ע"ב] תניא נוגח משלם את הכפר רובע אינו משלם את הכפר, היכי דמי אי דרבעה וקטלא מה לי קטלה בקרניה מה לי קטלה בריבעא, ואלא דרבעה ולא קטלא, האי משום דלא משלם כפר משום דלא קטלה הוא, אמ' אביי לעולם דרבעה ולא קטלה, ודאתיוה לבי דינא וקטלוה, פי' משום שנרבעה לו ברצונה, דכמאן דקטלה הוא דמי, רבא אמ' לעולם דרבעה וקטלה ודקאמרת מה לי קטלה בקרניה מה לי קטלה בריבעא קרן כוונתה להזיק ריבעא אין כונתה להזיק, מאי ביניהו, איכא ביניהו רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק, פי' כי אורחה בלא כוונה, לאביי משלם כפר לרבא לא משלם כפר. וראיתי כת' בפסקות הגאונים ומסקנא נוגח משלם את הכפר דקרן כוונתו להזיק, רובע אינו משלם כפר דרביעה אין כונתה להזיק ולהנאת עצמו הוא. אבל רבינו חננאל זצוק"ל כתב רבעה וקטלה אע"ג דלא מיכוין להזיק משלם את הכפר, כמה דמשלם רגל שדרסה על התינוק בחצר הניזק והרגתו שמשלם את הכפר, כדסלקא שמעתא בסוף פרק כיצד הרגל [כ"ו ע"א] דהתם עיקר והכא גררה וקימ' לן כדסלקא במקום עיקרה, ותו הא בענן למימ' לקמ' [מ"ג ע"ב] דמועד שלא בכונה משלם כפר, ולא חיישינ' להא דרבא דאיכא למימ' רבא טעמיה דר' שמע' מפרש וליה לא סבירא ליה, וכך כתב גם רבינו יצחק זצוק"ל בפ' כיצד הרגל ואסיקנא דאיכא כפר ברגל ש"מ. וכך נר' לי דהילכת' כאביי, דאע"ג דקימ' לן [ע"ג ע"א] אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם, הני מילי היכא דלא פסיק תלמ' כחד מיניהו אבל הכא דאסיק תלמ' בפרק כיצד הרגל כאביי אתלמ' סמכינן ולאו אמילתיה דרבא. ואי קשיא כיון דקימ' לן בהא כאביי היכי אמ' תלמ' בר מיע"ל קג"ם, והא איכא נמי האי, יש לומ' כללא דיהיב תלמ' לא מיירי אלא היכא דלא פסיק תלמ' כחד מיניהו, אבל הכא דתלמ' אסיק בפי' כאביי לא איצטריך למימני בהדי הנך דהא בהדיא מפרש תלמ' דהילכת' כאביי. וכי היכי דכפר דרגל הוי בחצר הניזק הם הכי נמי כפר דרביעה לא הוי אלא בחצר הניזק.
<h2>דף כט:</h2>
[ב"ק ס"ח ע"ב] א"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו.
<h2>דף לא.</h2>
[ב"ק מ"ז ע"א] רבא לטעמיה דאמ' רבא פרה שהזיקה גובה מולדה מאי טעמ' גופה הואי דעובר ירך אמו וכאחד מאבריה דמי הילכך גובה כל חצי נזקו ממנו. תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מאי טעמ' פירשא בעלמ' היא. פי' תרנגולת שהזיקה במשונה דהויא תולדה דקרן, דאי כדתנן לעיל [י"ז ע"א] התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר, אותו הנזק משלם מן העלייה וכל שכן מביצה, וראיתי מפרשים כגון שהזיקה בדליל הקשור ברגלה, כדתנן בסיפא [שם] היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ושיבר את הכלים משלם חצי נזק, ואנ"ל דההוא דליל אוקימנא ליה דאדדיא אדויי והוא צרורות המשתלמין מן העלייה ואינו משונה כדמפרשי אינהו שהרי דרך התרנגולין בכך, ותו דהא דומיא דמהדס קתני דהוה צרורות, אלא נר' לי כגון שניקרה על ראשו של תינוק וחבלה בו דהויא משונה ומשלם חצי נזק מגופה. והאי דקרי לביצה פירשא, לאו למימרא דפירשא ממש היא דאם כן ביצת עוף טמא, וביצת הנבלה וטרפה תהיה מותרת, אלא כפירשא חשבינן לה לענין נזק לומ' שלא עזרה בנזק כאחד מאבריה, אבל לעולם אוכל היא חשובה, ודמיא דא למאי דאמרי' בפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ד ע"ב] גבי קיבה, וקרי לה רבא פירשא לאו למימרא דאינה חשובה חלב, דהא תנן [חולין קט"ז ע"ב] כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה, אלמ' חלב גמור היא, אלא פירשא בעלמ' קרי לה לומ' שאינה חשובה כגוף הנבלה וכגוף העגלה להיאסר, והכא נמי אינה חשובה הביצה כגוף התרנגלת לגבות ממנה. ואי קשיא היכי מצי רבא למימ' דביצה לא חשיבא כגוף התרנגולת והא אמרי' בפ' ואילו טרפות [שם נ"ח ע"א] ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מאי טעמ' כיון דאגידא בגופה כגופא דמיא. תשובה בודאי לענין להיאסר הביצה באכיל' כגוף הטרפה וכגוף הנבלה חשבינן לה גופה, אבל לענין נזקין כיון שאין בה רוח חיים ככל איברי התרנגולת לא חשיבא כגופה, שהרי לא עזרה להזיק והרי היא כפרש שבתוך מיעיה שאין בו רוח חיים. ואע"ג דקימ' לן אביי ורבא הלכה כרבא, הכא אין הלכה כרבא, דרבא אמ' הכא דעובר ירך אמו הוא, והתלמ' פסק הלכ' באלו טרפות [שם] דטריפה אינה יולדת, ופלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בולד טרפה הויא כגון שעיברו ולבסוף נטרפו דר' אליעזר סבר עובר (לאו) ירך אמו הוא, ור' יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא, וקימ' לן דר' אליעזר ור' יהושע [הלכה כר' יהושע], ורבא פליג אההוא פיסקא וקסבר דטרפה יולדת, הילכך אפסקא דתלמודא סמכינן ולאו אדרבא, עיין הדברים מבוארים בערך ס"ה בספר המכריע.
